ללא מתן מענה לביטחון הקולקטיבי-הלאומי באמצעות השגת יעדי המלחמה, ובראשם השמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס, תידון החברה הישראלית לטרגדיות נוספות רבות וכואבות מסוג זה, ולא רק אל מול הזירה הפלסטינית. יש להעלות את הביטחון הלאומי הקולקטיבי לראש סדר העדיפויות, תוך ביטוי של מחויבות מוחלטת ונחושה של המדינה לשחרור כל החטופים. הדרג המדיני נדרש להבהיר לציבור בכלל, ולמשפחות החטופים בפרט, את ההכרח בהיצמדות למטרות המלחמה בסדר הנכון ולייצר את התנאים הצבאיים והמדיניים שיאפשרו את השלמת המשימה עד הניצחון הצבאי והמדיני, זה שיוביל בסופו של דבר לשחרור כל החטופים.
בשבוע התשיעי למלחמה, ולאחר חידוש הלחימה בעקבות שבוע הפוגה שבמהלכו שוחררו מעל 110 חטופים בעסקה שמחירה היה סביר, שב ועולה המתח שבין מטרות המלחמה – בין ההכרח שבפירוק המערכות הצבאית והשלטונית של חמאס לבין שחרור החטופים. ישראל, שניסתה לשחרר כמה שיותר חטופים, הבליגה על הפרות רבות של הפסקת האש שבוצעו על ידי חמאס. אלא שהפעם ישראל ניצבת בפני מציאות שבה הפר חמאס באופן רחב את הבנות הפסקת האש. מנהיגי חמאס, שקראו כנראה לא נכון את ההנהגה והציבור הישראליים, ניסו להתל ולטפלל בישראל במטרה להאריך את ההפוגה ולנהל משא ומתן בנוגע לקטגוריות חטופים אחרות. להבנתם, הרגישות של החברה הישראלית בכל הקשור לחטופים תכפה על ממשלת ישראל גמישות רבה יותר, ולמעשה כניעה לתנאי חמאס.
טוב שישראל חידשה את הלחימה, וחשוב שזו תימשך כעת ביתר שאת. בתנאים האלה ניתן להניח שהנהגת החמאס תבקש לשמור על קבוצה גדולה של חטופים בסמיכות אליה כתעודת ביטוח. קשה לראות כיצד הנהגה צינית זו תתפרק מרצונה מהנכס הזה. רק לחץ צבאי חזק שיביא למצב שהחרב תהיה מונחת על צווארה יוכל לייצר את התנאים לשחרורם של כל החטופים. רק לחץ צבאי שכזה, שמשמעותו האופרטיבית היא חיסולו של הארגון, יוכל אולי להוביל את חמאס להבנה שהמשך החזקת החטופים כבר איננה בחזקת נכס אסטרטגי או תעודת ביטוח, כי אם נטל אסטרטגי ואיום על שרידיה האחרונים. רק בתנאים כאלו, כשהנהגת חמאס תפנים שזה הסיכוי האחרון שלה להציל משהו מהארגון, שאותו אולי יצליחו בהמשך לפתח גם מחוץ לרצועת עזה “ולהחזיר עטרה ליושנה”, תצליח ישראל לחלץ את החטופים.
חמאס מבקש להשתמש בחטופים לצורך משיכת זמן שיעצים את דימוי עזה כאזור של אסון הומניטרי, שתכליתו השפעה על הקהילה הבינלאומית להגביר את הלחץ על ישראל להפסקת המלחמה כדי לשמר את מעמד הארגון כישות צבאית ושלטונית ריבונית ברצועת עזה.
גם ממעמקי הבונקרים והמנהרות הנהגת חמאס ממשיכה לעקוב אחר התקשורת הישראלית ואחר המתרחש בישראל. הנהגת הארגון מפרשת את המחאה הציבורית ואת הדהודה הבלתי פוסק על ידי התקשורת כחולשה ישראלית, כנקודת תורפה שניתן למנף לצרכיה תוך הקשחת עמדות והמשך מלחמת התודעה. מה שנתפס בעיני החברה הישראלית כחוזקה, כמחויבות בלתי מתפשרת לערך החיים ולחובת המדינה לחילוץ חטופיה, נתפס בעיני חמאס, המקדש את ערך ההקרבה והמוות ואשר אינו מהסס מלספסר בחיי אזרחיו שלו, כחולשה ושבריריות של החברה הישראלית.
משפחות החטופים ממשיכות במאבקן להגדיל את הלחץ על מקבלי ההחלטות למקד את המאמץ בשחרור החטופים. כמובן ניתן להבין את מאבק המשפחות, וודאי שבראייתן הוא הכרחי ומתחייב, אלא שהלחץ הזה בעייתי. הוא עלול לעודד את מנהיגי חמאס להקשיח את עמדתם, להגדיל את המחיר שהם יבקשו תמורת החזרת החטופים, והמאבק הזה עוד עלול אף לעכב את שחרורם. בראייה לאומית-אסטרטגית, לא נכון יהיה להנכיח את מאבק משפחות החטופים בצורה בולטת באמצעי התקשורת. הדרישה לשחרר עכשיו את החטופים איננה מתכתבת עם המציאות הקשה. ממשלת ישראל אינה עומדת בפני הכרעה לגבי משא ומתן לשחרור החטופים, לאחר שחמאס הפר את ההבנות לגבי נשים וילדים ומבקש להסיט את המשא ומתן לקטגוריות אחרות, דרישה שישראל איננה יכולה לקבל מכיוון שקבלת דרישות חמאס תתפרשנה ככניעה ישראלית ותאפשרנה לחמאס להמשיך במלאכת הסחיטה והטפלול.
המחאה הציבורית בנושא החטופים מייצרת היפוך יוצרות בין הביטחון הלאומי לבין הביטחון האישי. למרות המחויבות המוחלטת של המדינה לגביו והשפעתו, מכוח חשיבותה של האמנה החברתית, גם על הביטחון הקולקטיבי, אין חפיפה מלאה ביניהם במציאות המלחמה שנכפתה על ישראל. אין ספק שמדובר בטרגדיה אנושית נוראה ובטרגדיה אישית נוראה עוד יותר כשמדובר בחטופים ובבני משפחותיהם. אולם ללא מתן מענה לביטחון הקולקטיבי-הלאומי באמצעות השגת יעדי המלחמה, ובראשם השמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס, תידון החברה הישראלית לטרגדיות נוספות רבות וכואבות מסוג זה, ולא רק אל מול הזירה הפלסטינית. האינטרס הלאומי מחייב היצמדות עיקשת למטרות המלחמה הנוגעות לפירוק המערכת של חמאס. יתר על כן, המשך הלחץ הצבאי להשגת פירוקה של המערכת הזו יאפשר שחרור החטופים במחיר שלא יהפוך לתמריץ עבור ארגוני טרור אחרים להמשיך ולהתאמץ לחטוף אזרחים וחיילים ישראליים.
ישראל נתונה כיום במלחמה רב-חזיתית אל מול חמש חזיתות פעילות: רצועת עזה, דרום לבנון, דרום סוריה, תימן וכמובן יהודה ושומרון. שתי חזיתות נוספות, מערב עיראק וערביי ישראל, עלולות להצטרף למלחמה, במידה שישראל לא תשכיל להשלים בהצלחה את מלאכת פירוק החמאס ברצועת עזה. לכן יש לתת קדימות לחיסול תשתיות חמאס. חשוב בעיתות אלו גם לזכור את המחיר הנורא ששילמה החברה הישראלית עבור עסקאות שחרור חטופים בעבר.
כישלון ישראלי בעזה יהווה זריקת מרץ לציר ההתנגדות, המובל על ידי איראן, ויעמיד את ישראל בפני מציאות בלתי נסבלת של מלחמה מתמשכת אל מול כל החזיתות. העדר הצלחה מלאה ברצועת עזה יסכל את האפשרות לשינוי הארכיטקטורה האזורית, שאמורה להישען על תהליך הנורמליזציה בין ישראל למדינות הערביות הפרגמטיות, בדגש על ערב הסעודית. הארכיטקטורה האזורית החדשה אמורה להיות הבסיס להחלשת ציר ההתנגדות שבהובלת איראן. החלשת הציר ומרחבי ההזדמנויות שהארכיטקטורה האזורית החדשה יכולה לייצר הם שני תנאים הכרחיים, גם אם לא בלעדיים, לחילול שינוי בזירה הפלסטינית.
סיום מלחמה שבו חמאס שורד כישות צבאית ושלטונית עלול להותיר את החטופים לעוד שנים ארוכות בעזה. תחושת הניצחון של חמאס תוביל את הארגון להעלות את תג המחיר עבור שחרור החטופים ותקלע את ישראל למציאות שתפורר את דימוי העוצמה ואת ההרתעה אל מול החזיתות האחרות, ותעצים את הטרגדיה הנוראה הכרוכה בחטופים ובבני משפחותיהם ושמשפיעה עמוקות על כל החברה הישראלית.
בעת הזו מתחייבת לכידות ונחישות של החברה הישראלית בהובלה ביד בוטחת ונחושה של הדרגים המדיני והצבאי. יש להעלות את הביטחון הלאומי הקולקטיבי לראש סדר העדיפויות, תוך ביטוי של מחויבות מוחלטת ונחושה של המדינה לשחרור כל החטופים. הדרג המדיני נדרש להבהיר לציבור בכלל, ולמשפחות החטופים בפרט, את ההכרח בהיצמדות למטרות המלחמה בסדר הנכון ולייצר את התנאים הצבאיים והמדיניים שיאפשרו את השלמת המשימה עד הניצחון הצבאי והמדיני, זה שיוביל בסופו של דבר לשחרור כל החטופים.
ארגון מחדש של סדר העדיפויות אין פירושו שישראל זונחת את מחויבותה המוחלטת לשחרור כל החטופים. ארגון מחדש פירושו העמדת ערך חיי אדם וערך פדיון שבויים כערכים מכוננים של החברה והאתוס הישראליים, אך לא כערכים המוחלטים והבלעדיים. את ערך החיים בכלל, ושל הפרט בפרט, ניתן להבטיח רק באמצעות הביטחון הלאומי הקולקטיבי ואת זה, בעת הזו, ניתן לממש ראשית לכול רק באמצעות מיטוטו המוחלט של חמאס. מאמץ ממוקד בכיוון זה מגדיל משמעותית את הסיכוי לשחרור חטופים נוספים תוך כדי הלחימה, וסביר להניח שבמידה שייווצרו תנאים כאלו תדע ממשלת ישראל לנצלם ולהבטיח שחרור חטופים.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונה: IMAGO / Newscom / EyePress
- בניית אתרים